20 הטעויות הגדולות במאבק בטרור בהיסטוריה העולמית
המאבק בטרור היה לעיתים קרובות תהליך של "למידה מתוך סבל". ההיסטוריה מראה לנו שתגובות אימפולסיביות, חוסר תיאום או התעלמות מההקשר התרבותי הפכו לעיתים קרובות טקטיקות אבטחה לכלי גיוס עבור קבוצות קיצוניות. הנה 20 הטעויות הגדולות ביותר בהיסטוריה של המאבק בטרור.
1. מימון המוג'הידין (אפגניסטן, שנות ה-80)
ברצונן לנטרל את ברית המועצות, ארה"ב ובעלות בריתה מימנו וחימשו לוחמים איסלאמיסטים. הטעות: יצירת "מפלצת" (אל-קאעדה העתידית) שאחרי נסיגת הסובייטים, הפנתה את נשקיה נגד המערב.
2. פלישת עיראק (2003)
בהתבסס על מידע שגוי לגבי נשק להשמדה המונית, הפלישה הרסה את מבנה המדינה של עיראק. הטעות: פתיחת "תיבת פנדורה" שהפכה את המדינה לשטח האימונים הגדול ביותר לטרוריסטים בעולם.
3. מדיניות הדה-בעת'יפיקציה (עיראק, 2003)
פירוק הצבא העיראקי ופיטורי כל חברי מפלגת סדאם חוסיין. הטעות: השלכת מאות אלפי גברים בעלי הכשרה צבאית לאבטלה, ואילוצם להצטרף למרד (הגרעין של דאעש העתידי).
4. מבצע דמטריוס (צפון אירלנד, 1971)
הכנסת מעצר ללא משפט של חשודים על ידי הצבא הבריטי. הטעות: הקצנת האוכלוסייה הקתולית, שהובילה לפיצוץ בגיוסים ל-IRA ולעלייה באלימות במשך עשורים.
5. ניהול משבר מינכן (1972)
המשטרה הגרמנית, שלא הייתה ערוכה לטרור מודרני, ניסתה מבצע חילוץ כאוטי. הטעות: חוסר ביחידה מיוחדת ובתכנית טקטית, שהוביל למותם של כל בני הערובה הישראלים.
6. שימוש בעינויים (אבו גרייב וגואנטנמו)
שימוש ב"טכניקות חקירה משופרות". הטעות: אובדן העליונות המוסרית ויצירת כלי תעמולה בלתי מנוצח עבור קבוצות הטרור, שהשתמשו בתמונות כדי להקצין דורות חדשים.
7. המצור על תיאטרון נורד-אוסט (מוסקבה, 2002)
שימוש בגז לא ידוע כדי לנטרל את הטרוריסטים הצ'צ'נים מבלי להכין את התרופה לצוותים הרפואיים. הטעות: חוסר תקשורת בין כוחות הפריצה לרופאים, שגרם למותם של למעלה מ-120 בני ערובה עקב הגז.
8. הטבח בבית הספר בבסלאן (2004)
התערבות כאוטית, שבה אזרחים חמושים ירו לצד הכוחות המיוחדים. הטעות: חוסר היכולת לאבטח את המתחם ולשלוט בהסתערות, שהוביל למותם של למעלה מ-330 בני אדם, רובם ילדים.
9. טעות "לילהאמר" (נורווגיה, 1973)
במסגרת מבצע "זעם האל", המוסד התנקש בחיי מלצר חף מפשע בטעות, כשהוא חושב שהוא מנהיג ארגון ספטמבר השחור. הטעות: כשל זיהוי מודיעיני מסיבי, שהוביל לשערורייה דיפלומטית ולאובדן אמינות.
10. התעלמות ממידע לפני 11 בספטמבר (2001)
לשירותי המודיעין האמריקאים היו רמזים לגבי מתקפה אפשרית באמצעות מטוסים, אך חוסר שיתוף הפעולה בין ה-CIA ל-FBI מנע את מניעתה. הטעות: חלוקת יתר של מידע ביטחון לאומי.
11. הנסיגה הכאוטית מאפגניסטן (2021)
נסיגת הכוחות המערביים המהירה אפשרה לטליבאן לתפוס את השלטון באופן מיידי. הטעות: זלזול ביכולת האויב ונטישת בעלי ברית מקומיים, מה שפגע באמון בשותפויות עתידיות.
12. הפיגוע בתחנת הרכבת אטוצ'ה (מדריד, 2004)
ממשלת ספרד האשימה בתחילה את ארגון הטרור הבאסקי אט"א מסיבות אלקטורליות, למרות שהראיות הצביעו על אל-קאעדה. הטעות: פוליטיזציה של מעשה טרור, שהובילה לאובדן אמון הציבור ולשינוי הממשלה.
13. הפצצת שגרירות סין בבלגרד (1999)
אף שלא מדובר במאבק בטרור באופן מובהק, טעות נאט"ו שהתבססה על מפות ישנות פגעה קשות ביחסים הבינלאומיים במאבק הביטחוני העולמי. הטעות: תלות במידע גיאוגרפי לא מעודכן בפעולות מדויקות.
14. משא ומתן עם טרוריסטים (פרשת איראן-קונטראס)
ארה"ב מכרה נשק לאיראן כדי לשחרר בני ערובה מלבנון, ובכך הפרה את מדיניותה שלה של "אי משא ומתן עם טרוריסטים". הטעות: פגיעה בעקרונות אסטרטגיים למען רווחים טקטיים לטווח קצר.
15. הקצנה בבתי כלא
ריכוז קיצונים באותם מתקני מעצר (לדוגמה: מחנה בוקה). הטעות: הפיכת בתי הכלא למרכזי גיוס ונטוורקינג עבור מנהיגי טרור עתידיים.
16. המצור על וואקו (1993)
הסתערות ה-FBI על כת הדיווידים הסתיימה בשריפה הרסנית ובמותם של 76 בני אדם. הטעות: ניהול אגרסיבי של מצב בני ערובה/כת, אשר ליבה מאוחר יותר טרור פנימי (לדוגמה: טימותי מקוויי).
17. חוסר בקרת גבולות במרחב שנגן (שנות ה-2010)
גל הפיגועים בפריז ובבריסל הוקל על ידי טרוריסטים שנעו בחופשיות ברחבי אירופה. הטעות: חוסר בחילופי נתונים ביומטריים יעילים בין המדינות החברות באיחוד האירופי.
18. זלזול ב"זאבים בודדים"
התמקדות בלעדית בארגונים גדולים אפשרה ליחידים שהוקצנו באינטרנט לבצע פיגועים הרסניים (לדוגמה: ניס, אורלנדו). הטעות: אי התאמת אסטרטגיות לטרור מבוזר.
19. כישלון בהגנה על מנהיגים מתונים (בנזיר בהוטו, 2007)
ההתנקשות בראש ממשלת פקיסטן לשעבר ערערה את היציבות באזור. הטעות: אבטחה לא מספקת לדמויות פוליטיות מפתח המתנגדות לקיצוניות.
20. ניכור קהילות מוסלמיות מקומיות
מדיניות כמו פרופילאות גזעית מוגזמת או איסורי לבוש מחמירים. הטעות: התייחסות לכל הקהילה כחשודה, מה שמקשה על שיתוף פעולה בזיהוי גורמים קיצוניים.